גואה טראנס

גואה טראנס הוא הענף הפסיכדלי המקורי של הטראנס, והוא נולד לא באולפן אלא על חוף. הסיפור שלו מתחיל בהיפים שהגיעו להודו בשנות השישים ומסתיים בז'אנר גלובלי שישראל מילאה בו תפקיד מרכזי.

הרקע: גואה לפני המוזיקה

גואה הייתה מושבה פורטוגזית במשך כ-450 שנה, עד לסיפוחה להודו ב-1961. השילוב התרבותי הייחודי, החופים והמחיה הזולה הפכו אותה מאמצע שנות השישים ליעד מרכזי של היפים ונוודים מאירופה ומצפון אמריקה, שהגיעו במסלול היבשתי דרך אפגניסטן ונפאל.

אנג'ונה הפכה למרכז. מסיבות ירח מלא התקיימו שם כבר מאמצע שנות השבעים, עם מערכות סאונד שנישאו בידיים לחופים מרוחקים ולהקות שניגנו לילות שלמים. השוק הפשפשים המפורסם של אנג'ונה נולד באותה תקופה. הפסקול היה רוק פסיכדלי.

הכניסה של האלקטרוני

המוזיקה האלקטרונית הגיעה לחופים של גואה רק בסוף שנות השמונים. מטיילים אירופאים הביאו איתם קלטות של אסיד האוס וטכנו מסצנת הרייב הבריטית, והדיג'ייז המקומיים החלו לשלב אותן במסיבות. אחת הדמויות המזוהות ביותר עם התקופה הזאת היא Goa Gil, אמריקאי שהגיע להודו ב-1969 והשמיע במסיבות ירח מלא באנג'ונה במשך שנים.

מהשילוב הזה, בין הפסקול האלקטרוני החדש לבין ההקשר הפסיכדלי הוותיק של מסיבות גואה, התגבש הז'אנר.

ההתגבשות על תקליט

ב-1993 יצא Project II Trance, שנחשב לאלבום הגואה טראנס הראשון, עם טראקים של Man With No Name ו-Hallucinogen בין השאר. תור הזהב של הז'אנר, כפי שמקובל לתארו, נמשך בין 1994 ל-1997, כשהשיא המסחרי היה ב-1996 ו-1997.

הלייבלים המרכזיים של התקופה כללו את Dragonfly Records הבריטי, את TIP Records של Raja Ram, את Blue Room Released, ואת Trust in Trance הישראלי.

החיבור הישראלי

זה החלק שרוב המאגרים בעולם מדלגים עליו. מסוף שנות השמונים היה מקובל שצעירים ישראלים, מיד לאחר השחרור מהצבא, יטיילו בגואה. הם נחשפו שם לגואה טראנס, ואלפים מהם חזרו לישראל והמשיכו לפתח את מה שחוו.

Astral Projection והלייבל Trust in Trance הם התוצר המובהק של התהליך הזה, והם נחשבים לאחד מעמודי התווך של הז'אנר בכללותו, לא רק בישראל. בשנות התשעים צצו בישראל עשרות מסיבות פסיי בלתי חוקיות מדי סוף שבוע, ביערות, בחופים ובמדבר.

לניתוח מעמיק של הצליל של Astral Projection ראו את עמוד ניתוח הסאונד, ולהיסטוריה המלאה של הסצנה המקומית ראו הטראנס בישראל.

מה קרה אחר כך

לקראת סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים עבר הז'אנר טרנספורמציה. הייצור עבר לדיגיטל, הקצב עלה, מרכז הכובד עבר לישראל ולאירופה, והתוצאה נקראת היום פסיטראנס. סגנון הפול-און, הענף הפופולרי ביותר של פסיטראנס, נחשב להתפתחות ישראלית של סוף שנות התשעים.

גואה טראנס עצמו לא נעלם. הוא ממשיך להתקיים ולהתפתח במקביל, עם קהילה גלובלית של יוצרים ומאזינים שמייצרים אותו עד היום. ההבחנה המדויקת בין השניים מוסברת בעמוד ההבדל בין גואה לפסיי.

המאפיינים המוזיקליים

• קצב אופייני של כ-135 עד 145 פעימות לדקה
• מלודיות ארוכות ומתפתחות, בנויות משכבות שנוספות בהדרגה
• סאונד אנלוגי חמים, תוצאה של ייצור בסינתיסייזרים חומרתיים
• שימוש בסקאלות ובמוטיבים הודיים ומזרחיים
• מבנה ארוך שמיועד להאזנה ולריקוד ממושכים ולא לשיא בודד